<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שני</h1>
<h2>דף ה.</h2>
עוד יש דין אחר גבי ג"ש, כגון האי דפ"ק דפסחים (ז' ע"ב) יליף חפוש מחפוש וחפוש מנרות כו', דעבדינן הכי ג"ש מה חפוש האמור כאן נרות עמו כמו כן האי חפוש כמאן דכתב נרות עמו ומציאה מחפוש מה מציאה האמורה כאן חפוש עמו אף כאן דכתיבא מציאה כמאן דכתיב חפוש עמו כו'. וכן פ"ק דב"ק (ה' ע"א) אתיא תחת נתינה ישלם כסף, דמיטב כתיב גבי ישלם וכן ישלם הוי כמאן דכתיב מיטב עמו, וכסף כתיב גבי ישלם והוי כמאן דכתיב כסף גבי מיטב מה ישלם מיטב עמו אף כסף מיטב עמו, וכן נתינה כיון דכסף בשלו כתיב מיטב אם כן נתינה כמאן דכתיב מיטב גבי שלשים של עבד דכתיב כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו וכן כולהו.
מצינו היקש מתיבה אחת, פרק עשרה יוחסין (קדושין ע"ז ע"א) דקאמר לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו, וה"פ דבתיבת זרעו משמע הוא גם זרעו, דאי כתב לא יחלל זרע לא היה הוא בכלל אבל כי כתיב הוי"ו מיותר, הוא בזאת התיבה. עוד, דאין דנין ג"ש היכא דאותו דבר שאנו רוצים לעשות ג"ש, כלומר אותה תיבה, לא הויא בקרא אלא מדיוקא, כי הא בזבחים (ט"ז ע"א) גבי אונן דמוכחינן דמחלל עבודה, מקרא דכתיב גבי כהן גדול (ויקרא כ"א י"ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל ודרשינן הא אחר שלא יצא חלל, פירוש כהן הדיוט, ולא גמרינן ביה מיתה משום דילפינן חילול מתרומה. אבל בדבר שהתיבה דבעינן למעבד מינה ג"ש כתיבא בקרא אע"ג דדבר דדרשינן מינה לא הוי בקרא, עבדי מינה ג"ש, כדדרשינן פרק אלו נערות (כתובות ל"ג ע"א) תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם, וילפינן בהו מיטב מג"ש דתחת מהא דאמרינן אתיא תחת נתינה ישלם כסף, כדפירש"י פ"ק דבבא קמא (ה' ע"א).
<h2>דף נד:</h2>
גבי היקש דקאמר אין היקש למחצה פעמים דגלי קרא דיש היקש למחצה, כי הא דמס' זבחים (כ"ב ע"א) דאמר לנחושת הקשיתיו, לא הוי היקש דהא נחשת כתיב בהדיא אלא רוצה לומר דמיתיו, כדמפרש רש"י שם, ולא לד"א גבי כיור. וכן פרק הפרה (ב"ק נ"ד ע"ב) דקאמר פפונאי ידעי טעמא דמילתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, להנחה הקשיתיו ולא לדבר אחר.
<h2>דף נז:</h2>
מגזירה שוה כיצד, נאמר בשומר שכר (שמות כ"ב י') אם לא שלח ידו ונאמר בשומר חנם (שם ז') אם לא שלח ידו מה שומר שכר שנאמר בו אם לא שלח ידו פטר את היורשין אף שומר חנם וכו'. אך ג"ש לאו לגופיה איצטריך לפטור, אם לא נאמר דסבירא ליה להאי תנא דקרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה ולמאן דסבר דכפילא בשבועה עדיף לא צריך לג"ש דמקל וחומר נפקא לן, אי לאו פירכא דפריך תלמודא התם (ב"מ מ"א ע"ב) מה לשומר חנם שמשלם כפל בטוען טענת גנב ונמצא שהוא עצמו גנבו, באה הג"ש לחייב לשומר חנם עצמו, מדיוקא דפטור יורשין הא הוא עצמו מחייב היכא דאמר לא ידענא, וגמר שומר חנם משומר שכר דשומר שכר יש לו להתחייב יותר דעליו לדקדק ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, חזינא ג"ש לדיוק, מה שכתוב בברייתא.
